נעים להכיר
דניאל
שמי דניאל,
האתר הזה הוא המקום שבו כל חלקי מתכנסים. זוהי לא רק גלריה, אלא מעין יומן פתוח, מרחב בו אני משתפת את מה שמרכיב את עולמי הפנימי.
אני מזמינה אתכם לצלול פנימה.
עליתי לארץ בגיל שבע, נטולת שפה, מלווה רק במשפחתי הגרעינית ויומן קטן שאחותי הגדולה קנתה לי מכספה הראשון כבייביסיטר.
היומן ההוא הפך מהר מאוד למרחב הביטוי הראשון שלי.
בהתחלה רק ציירתי בו – קווים פשוטים, דמויות, עולמות שקטים שהתגלגלו לי מתוך הראש אל הדף.
עם הזמן, ככל שלמדתי את השפה והתחלתי להבין את הקודים התרבותיים שסבבו אותי, נוספו לציורים גם מילים.
הכתיבה הייתה עבורי דרך לגשר על פער – בין מי שאני למי שאני מנסה להיות, בין הילדה השקטה לעולם הרועש שמולה.
בשירה מצאתי בית. לא בית מחייב, לא אחד עם קירות או גבולות – אלא בית שפועם.
עם הזמן נשאבתי אל עולמו הקסום של ההייקו.
בהמשך הדרך נמשכתי גם ליצירת קולאז’ים – עולם שמרגיש כמו המשך טבעי לשירה ולצילום.
עולם האמנות שלי
החיים הם כמו קולאז’.
מרכיביהם הבודדים מסודרים יחד כדי ליצור הרמוניה.
הַעֲרֵך את יצירת האמנות של חייך.
© איימי לי מרקרי
החשיכה הוארה לפרקים
התקלה חשפה אותי, גרמה לי לתהות
האם יש עוד כמוני?
ואז בחניה ריקה בליל שישי
עטופה במעיל פרווה
קיוויתי שיש לגעגוע פחד קהל
שתחת העומס הוא ייכנע
אני לא היחידה שכואבת את הזמן
את השנים שעברו
למה הוא שוטף אותי בכל נסיעה?
משתלט בעצירות,
משתחרר בשגרה,
וחוזר חלילה?
אף פעם לא מרפה?
פוגש אותי בכל זריחה ושקיעה,
מאיר את הסדקים בכל סמטה, ובפניי?
אני לבטח לא היחידה
אך עבורי אין זו נחמה
אני מאמינה שאין צורך להרחיב יתר על המידה כדי להעביר רגש.
מן העתונות
