אודות
שמי דניאל נולדתי בשם אנה מריה.
עליתי לארץ בגיל שבע, נטולת שפה, מלווה רק במשפחתי הגרעינית ויומן קטן שאחותי הגדולה קנתה לי מכספה הראשון כבייביסיטר.
היומן ההוא הפך מהר מאוד למרחב הביטוי הראשון שלי.
בהתחלה רק ציירתי בו – קווים פשוטים, דמויות, עולמות שקטים שהתגלגלו לי מתוך הראש אל הדף.
עם הזמן, ככל שלמדתי את השפה והתחלתי להבין את הקודים התרבותיים שסבבו אותי, נוספו לציורים גם מילים.
הכתיבה הייתה עבורי דרך לגשר על פער – בין מי שאני למי שאני מנסה להיות, בין הילדה השקטה לעולם הרועש שמולה.
התחלתי לכתוב חיבורים קצרים, ערבובים של אגדות שהכרתי ושיבשתי לפי דמיוני, דמויות שהמצאתי, שפות שהרכבתי מחדש.
מתוך הסיפורים האלו התגבשה בי אהבה עמוקה לשירה – שפה שיכולה להיות גם שקטה, גם מדויקת וגם עוצמתית.
בשירה מצאתי בית. לא בית מחייב, לא אחד עם קירות או גבולות – אלא בית שפועם.
עם השנים, נשאבתי אל עולמו הקסום של ההייקו – שלוש שורות, רגע אחד, תחושה שלמה.
יש בו יופי עמוק בפשטות, היכולת לומר כל כך הרבה באמצעות כל כך מעט.
אני מאמינה שאין צורך להרחיב יתר על המידה כדי להעביר רגש. לפעמים, דווקא המינימליזם יוצר את ההזדהות החזקה ביותר.
בהמשך הדרך נמשכתי גם ליצירת קולאז’ים – עולם שמרגיש כמו המשך טבעי לשירה ולצילום.
אני גוזרת דימויים מתוך עיתונים, לא מתוך רציונל אלא מתוך אינטואיציה.
אני לא מדביקה – אני מחברת. בין חלקים, בין רגשות, בין קולות.
כל גזיר נייר בוחר את מקומו, כמו מילה בשיר.
התוצאה היא לעיתים מופשטת, לעיתים מספרת סיפור, ולעיתים פשוט משאירה שאלה פתוחה – וזה חלק מהקסם.
האתר הזה הוא המקום שבו כל חלקי מתכנסים: כתיבה וקולאז’ים – הם אפיקים שמדברים שפות שונות אבל נובעים מאותו מקור.
זוהי לא רק גלריה, אלא מעין יומן פתוח, מרחב בו אני משתפת את מה שמרכיב את עולמי הפנימי.
