הגשם הראשון שוטף את רחובות העיר השוממים
אפשר רק לשמוע, בחושך המוחלט
את המים זורמים מטה מתנקזים
מפנים מקום למה שעוד עתיד להגיע
הסדין הלבן מתחתי מנעים
הרעש הלבן נח כמו שמיכה כבדה על מצחי
אני בין ארבעה קירות
אך הגעגוע בשדה פתוח תחת שמיים כבדים
אנחנו קשורים חוטים חוטים
מי שהלך הכיר לי את הסוף
מי שנשאר ממשיך לסחוף אותי
חזרה אל החוף
הרוח הקרירה גם הפעם ייבשה
את המים המלוחים מהגוף ומהפנים
ואז באמצע ההמון נדמה שמעתי שקראת בשמי
אז לכל מקרה, עניתי
אני כאן, אני כאן.
