לא עצרתי לכתוב
כשהמילים התעופפו מעלי
בערו בלא שליטה
גיצים גיצים עלו מעלה
וכבו באדמה
הבקרים דומים
אחד לשני
חבל שלא עצרת אותי
כשעוד היה אפשר
לפי שהגלגל תפס תאוצה
פעם ישבנו אחד מול השנייה
התענגנו מהשתיקה
כמו תחת השפעה כימית
פשוט ידענו
אתה בשבילי ואני בשבילך
ואין מקום אחר
אין בוקר במקבילה
רק אצלנו
גופנו שט בלא משיכה
רק אוחזים ידיים
ככה היינו פעם
אפילו לא מידי צעירים
היו אלה חיים אחרים
היינו רק שנינו
בבוקר נצחי
ועכשיו הבקרים דומים
אחד לשני
חבל שלא עצרת אותי
כשעוד היה אפשר
טרם נגעו רגלינו באדמה
