שום דבר אינו מסחרר אותי
כמו שיר פסנתר ויין אדום
מן המעמקים אני נתלשת,
הגוף עולה
מגיב בלי רשות
“מי ישמור עלי?” שאלת
שתקתי
כבובת חוטים
יתומה
אין אחיזה, לא מימין ולא משמאל
ידי נעות בחלל
כמנצח ללא נגנים
וכשהשיר נפסק
נפילה
בחושך קל יותר
לכבות,
לעצום
כמו כולם
גם אני
מנסה להשיב נשימה
למה שכבר דמם
וכשאין בי קימה
השגרה גוררת אותי הלאה
כאילו לא היה כאן טירוף
אבל היה
הייתי עולם,
צמח נדיר
הייתי
מקום ראשון
בעבורך
